מתי ההורים מפסיקים להיות הורים? מתי הילדים מפסיקים להיות ילדים? אף פעם, נכון?
מערכות יחסים במשפחה יכולים לדעת עליות וירידות במהלך החיים, אנחנו מתבגרים ובמקביל הילדים גדלים, המשפחה מתרחבת ונוספים בני זוג ,חתנים, כלות, נכדים. כאשר המערכת המשפחתית גדלה, אנו צריכים ללמוד כיצד לנווט בין כולם ולהיות יותר חכמים מצודקים.
מערכות היחסים נבנות עוד בילדותינו. כל ילד רואה, שומע וחווה את המציאות במשפחה במשקפיים יחודיות לו. הוא יפרש, יביע, ירגיש ויגיב לפי הבנתו - לפעמים מתוך הבנה, אמפטיה,ואהבה ולפעמים מתוך ביקורת, שיפוטיות או כעס. בדרך כלל ההורים עומדים מנגד, אוהבים ומבינים, וסופגים את הביקורת והכעסים, בצדק או שלא.
אם רק הילדים היו יודעים כמה ההורים אוהבים, דואגים ועושים את המירב כדי שהם, יגדלו, יהנו ויצליחו ועד כמה המטרה של כל הורה היא לראות את ילדינו בריאים ומצליחים. לצערנו זה לא מה שהילדים תמיד חושבים. מחשבות ואמירות כמו, "אני לא רצוי", "לא אוהבים אותי", "מזל שאני תלמיד טוב", "בגללכם אני כזה", ועוד אמרות כנף ודאי מוכרות לכם, הן חוזרות כמעט בכל בית. מה עושים? איך אפשר אחרת? מה לא עשינו בשבילם ותמיד יש להם טענות, מוכר?
אפשר אחרת. עם רצון טוב והדרכה ניתן לשנות את הגישה לחיים של ההורים ושל הילדים, מחליפים משקפיים ורואים דרכם מציאות אחרת, טובה יותר.
NLP ודמיון מודרך פותחים דרך לחקירה ולהבנה, מאיזה מקום ההורים או הילדים פועלים, מה הם יכולים או יכלו לעשות, איך מפרשים התנהגויות וכיצד משנים אותם. שינוי הגישה מביא לתקשורת אפקטיבית לפתיחות, הוקרה ואהבה במערכות היחסים ההדדיות. וכשמשנים גישה לחיים, ההשלכות באות לידי ביטוי במערכות יחסים שונות במשפחה, עם חברים ובעבודה.